השופטת רונית רוזנפלד
פתח דבר
1. תביעתו של המערער להכרה באירוע מוחי בו לקה ביום 14.4.09 כתאונה בעבודה נדחתה על ידי בית הדין האזורי. על פי קביעת בית הדין האזורי, לא עלה בידי המערער להוכיח כי אירע לו בעבודה אירוע חריג שבעקבותיו לקה באירוע המוחי (השופטת אורנית אגסי ונציג הציבור מר עזרא חלילי; בל' 1261/10). על קביעה זו של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.
התשתית העובדתית הרלוונטית
2. לפי העולה מתיק בית הדין האזורי, המערער, יליד 1951, הינו הבעלים והמנהל במשותף של מסעדה בחוף תל אביב. ביום 14.4.09, עת שהה השותף מר נבו דקטורי (להלן:
השותף) בחו"ל, ניהל המערער את המשמרת במסעדה. בשעה 16:00 לערך לקה המערער באירוע מוחי ופונה באמבולנס לבית החולים לקבלת טיפול.
3. לטענת המערער, יום האירוע היה יום עבודה חריג, בו היה נתון במתח נפשי יוצא דופן. חריגותו של היום באה לידי ביטוי בריבוי לקוחות, במתקפת יתושים, בויכוחים עם לקוחות וב"החזרת מנות" למטבח. כמו כן, נוכח היעדרו של השותף, ניהל המערער את צוות העובדים, דבר שאין הוא מבצע כרגיל בשגרת העבודה. לגישתו של המערער, בהצטברות הנסיבות כמתואר, יש משום "אירוע חריג", כנדרש על פי ההלכה הפסוקה.
פסק הדין של בית הדין האזורי
4. בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על טענות המערער בדבר חריגות העומס בו היה נתון ביום האירוע. טענת המערער כי אינו נוהג לנהל את המשמרת במסעדה, וכי כרגיל הוא עוסק רק בעבודה משרדית, לא הייתה אמינה בעיני בית הדין. בית הדין מצא כי טענת המערער נסתרה בדברים שמסר בהודעתו לחוקר המוסד, בעדותו שלו ובעדות העדים מטעמו. בית הדין ציין כי מן העדויות עלה כי מעת לעת המערער מנהל את המשמרות במסעדה ומשתתף בעבודה השגרתית במשמרת. בית הדין היה סבור כי טענת המערער אינה סבירה שכן ברי כי במהלך 15 שנות בעלות ושותפות נדרש המערער לא פעם לנהל משמרות ולשרת לקוחות.
בקשר לטענת המערער, כי יום האירוע היה יום בו עומס העבודה היה חריג מהרגיל בעונה, נקבע כי עדויות המערער והעדים מטעמו לא נתמכו בראיות חיצוניות המעידות על כמות לקוחות גדולה מהרגיל. כך לדוגמא, לא הוצג דו"ח קופה מיום האירוע בהשוואה לימים אחרים. כמו כן, המערער לא ידע לציין את מספר המלצרים במשמרת או את שמותיהם, למרות שידע להעיד על מספר הלקוחות שפקדו את המסעדה.
5. כמו כן נדחתה בפסק הדין טענת המערער, כי באותו יום הייתה מתקפת חרקים מיוחדת, שהובילה להחזרת מנות רבות למטבח, ולוויכוחים רבים בין לקוחות המסעדה לבין צוותה, וכן לויכוחים בין צוות המסעדה לבין המערער. בית הדין לא שוכנע כי היה דבר מה חריג בהופעתם של חרקים בעונת האביב. טענת המערער לא נתמכה באישורים מהרשות המקומית או בכתבות מן העיתונות. כך גם נסתר הניסיון לצייר את המריבות עם המלצרים והלקוחות כעניין חריג בעדותו של המערער עצמו, וכן לא הוצג דו"ח המפרט את החזרת המנות למטבח. על פי קביעת בית הדין ניתן היה על נקלה להפיק דו"ח מסוג זה ממחשבי המסעדה, אך דו"ח כזה לא הוצג. כמו כן נדחתה טענת המערער כי נסיעתו של השותף לחו"ל בעונת הקיץ הייתה חריגה. צוין כי לתצהיר השותף צורפה "
תעודת בירור פרטים על נוסע" ממנה ניתן ללמוד שהשותף יצא את הארץ בשנים 2002, 2004 ו-2006 בתקופת הקיץ.
בית הדין הוסיף וציין, כי גרסת המערער, שטען לפעילות חריגה בהיקפה ועומס רב במסעדה, התערערה עוד יותר נוכח בחירתו לצאת להפסקת צהריים עם אשתו ומזכירתו ב"שיא הלחץ".
לאור כלל האמור קבע בית הדין כי המערער לא הוכיח כי אירע לו ביום 14.4.09 אירוע חריג בעבודה. על כן נדחתה התביעה.
תמצית טענות הצדדים
6.
לטענת המערער, לאור העדויות שהביא בפני בית הדין האזורי מפיו ומפי אשתו, שותפו, מנהל המשמרת ביום האירוע ומזכירתו, הוא עמד בנטל להוכיח כי יום האירוע בעבודה היה בבחינת אירוע חריג ויוצא דופן. נטען כי העדויות שהציג מובילות למסקנה, כי במהלך עבודתו הרגילה הוא עזר נקודתית לעובדים בתקופות של לחץ במסעדה, ולא היה מקום להגיע למסקנה כי הוא ניהל את צוות העובדים בה. כמו כן, מן העדויות עלה קיומו של עומס בלתי רגיל של לקוחות, שגרם לעומס עבודה חריג. בנוסף, דווקא העובדה, שהמערער לא זכר את מספר המלצרים ואת שמותיהם, מוכיחה כי הוא אינו מצוי בניהול צוות המלצרים. המערער מציין כי הוא פועל להמצאת הראיות האובייקטיביות כפי שפירט בית הדין האזורי בפסק דינו, המעידות על עומס העבודה החריג ביום האירוע ויגישן "
בהמשך ההליך עם העתקתם". לעניין מתקפת החרקים והיות יום האירוע בעבודה יום חם במיוחד, נטען כי טענה זו אף היא נתמכת בעדויות העדים מטעמו של המערער. המערער ניסה ומנסה לפנות לגופים שונים להמצאת אישור על קיומה של מתקפת חרקים באותו יום, אך עד כה ניסיון זה לא צלח. גם אלמלא פרט זה, יש בהצטברות הנסיבות כמתואר משום "אירוע חריג" עבור המערער.
לטענת המערער, המוסד לביטוח לאומי לא הציג בפני בית הדין האזורי אישור או אסמכתא אחרת לטענתו לפיה בתל אביב ישנן מתקפות חרקים חדשות לבקרים. כמו כן, לא היה מקום להיתפס לכך שהמערער יצא להפסקת צהריים לצורך רגיעה, חרף העומס.
בנוסף מלין המערער על הוצאות המשפט בשיעור של 2,000 ש"ח בהן חויב.
7.
המוסד לביטוח לאומי טוען, כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. הערעור מתמקד כל כולו בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בשאלת מהימנות העדים שהופיעו בפניו, ומכוון כנגד התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדויות.
לגופו של עניין נטען כי נטל הוכחת קיומו של אירוע חריג מוטל על המערער, וכי בנסיבות העניין הוא לא הביא ראשית ראיה להוכחתו. בית הדין מצא את גרסת המערער בלתי אמינה, נוכח הסתירות בין עדותו בבית הדין, לעומת הגרסה שנמסרה לחוקר המוסד. כך גם נפסק ביחס לעדויות של העדים מטעמו. בנוסף, המערער הינו מנהל משותף במסעדה מזה כ-15 שנה. טענתו כי זו הפעם הראשונה בה הוא נאלץ להתמודד עם עובדים, עם לקוחות זועמים או עם יום חם במיוחד, אינה סבירה.
דיון והכרעה
8. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם, כי יינתן פסק דין על יסוד טענות הצדדים בכתב ובעל פה, כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון. אשר על כן, פסק הדין ניתן בזאת בהתאם להסכמת הצדדים.